<h1>העיטור מאמר שישי</h1>
<h2>דף פה.</h2>
והא דתניא כשם שאין מוציאין זה על זה כך אין מוציאין הן על אחרים איכא תרי לישני במאי פליגי (ב"ב קע"ג.) ללישנא קמא תנא ברא סבירא ליה אין אותיות נקנות במסירה ותנא דידן סבירא ליה נקנות במסירה וללישנא בתרא סבירא ליה דכולי עלמא סבירא ליה אותיות נקנות במסירה ובצריך להביא ראיה קא מפלגי דאתמר אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר אין צריך להביא ראיה. ומסתברא מדקיימא לן הן על אחרים יכולין להוציא כסתם מתניתין וכברייתא דקתני כשם שהם על אחרים יכולין להוציא וכו' שמע מינה על כרחין אותיות נקנות במסירה כאביי ורבא ובתרי טעמי נמי תנא דמתניתין סבירא ליה אותיות נקנות במסירה. ומדאמרינן נמי בפרק קמא דבבא קמא (ח'.) אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למריה ובפרק בתרא דכתובות (ק"ט:) נמי שמע מינה דבהאי סגי ולא בעי שטרא אלא במסירה לחודה. ושמע מינה דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר (ב"ב קס"ט:) הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו והכי הלכתא וליכא למנדא מינה. ובכתובות פרק הכותב (פ"ה.) ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי ואמרה להו מחיים תפיסנא להו לענין מגבא בהו קאמר דאותיות נקנות במסירה ומהניא בהו תפיסה מחיים. ולא כדברי הרב אלפס דקאמר בתורת משכון. והא דלא מהימנא משום מגו בדאיכא עדים הוא ולא אמרינן מגו בפקדון כי היכי דלא אמרינן באומן אלא היכא דליכא עדים ולא ראיה כדפרשינן במחאה. והלכך אי איכא עדים דתפיש מחיים גבי בהו. וגבי מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו (ב"ב קס"ח.) אמרינן דאסמכתא לא קניא הא אי לא אמר בלשון אסמכתא והחזיר לו את השטר קנה שמע מינה דאותיות נקנות במסירה והנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו והכי הלכתא. ואמימר נמי הכי פסק בהמוכר את הספינה (ע"ז.) והכי גרסינן אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות במסירה מאי טעמא מילי נינהו ומילי במילי לא מקניין כלומר אותיות באותיות לא מקנו אלא במסירה לחודה קני וכן עיקר. וכן פסק בעל מתיבות. והאי דכתב בספרים הילכתא אין אותיות נקנות במסירה טעותא דספרי הוא דאיכא דכתוב בהו אין אותיות נקנות אלא במסירה. ובפרק האשה שהלך (קט"ז.) אשכחן דאמר למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר ביה אי לפקדון כיון דשמה כשמה לא מפקיד ליה גביה מאי אמרת דילמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה. ורבינו שמואל הכי סבירא ליה אלא דרבינו חננאל ורב אלפס פליגי וקשיא להו הא דאביי ורבא וסתם מתניתין וברייתא דקתני הן על אחרים יכולין להוציא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. ולרבוותא דאמרי דבעינן מסירה במשכנתא לא בעינן מסירה. ואיכא מאן דאמר דאפילו במשכנתא בעינן מסירה. וקיימא לן נמי כרבא דאמר (ב"ב קע"ג.) אין צריך להביא ראיה על המסירה הלכך הן על אחרים יכולין להוציא כדוקיא דמתניתין. מיהו בטענת בריא משתבע שבועת היסת וכן הלכתא. והא דתניא (שם) אחד מן האחין שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה אחין הוא דשמטי מהדדי הא אחרים לא וכתב הרב המחבר מאי שנא מדגרסינן בפרק חזקת הבתים (נ"ב.) אחד מן האחין שהיו אונות ושטרות יוצאין על שמו דפליגי רב ושמואל דרב אמר עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה והכא כולי עלמא מודו דעליו להביא ראיה. לא דמי דהתם על שמו הן כתובין והכא על שם אביו הן כתובין ועליו הראיה.
